קבלת דבר במרמה היא עבירה פלילית, אשר מוגדרת בחוק העונשין הישראלי תחת סעיף מספר 415. חוק העונשין קובע כי העונש על קבלת דבר במרמה, הוא עד שלוש שנות מאסר, על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות העונש יכול להגיע לכדי חמש שנות מאסר. עבירה זו נחשבת לרוב עבירת צווארון לבן.
יסודות העבירה
על מנת להבין את העבירה, עלינו להבין תחילה מהם היסודות עליהם היא מושתת, מהם בעצם "קבלה", "דבר" ו"מרמה". יסודות אלה מוגדרים בסעיף 414 לחוק העונשין כך:
- קבלה – העברת בעלות או שימוש בשירות.
- דבר – "מקרקעין, מיטלטלין, זכות או טובת הנאה". מכאן ניתן להבין שהחוק תקף גם לקבלה של דברים שאינם רכוש פיזי, כמו שירותים מסוימים או זכויות.
- מרמה – "טענת עובדה שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהא אמת". הסעיף מגדיר מהו בעצם הפועל "לרמות": "להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל".
כמובן שהגדרות אלה אינן מקיפות לחלוטין, והן נתונות לפרשנות משפטית נרחבת. ההיסטוריה המשפטית בישראל קבעה תקדימים מסוימים למה יכול להיחשב או עלול להיחשב קבלת דבר במרמה, אך הנושא עדיין עומד במחלוקות משפטיות הנוגעות לפרשנות החוק.
העונש על קבלת דבר במרמה
כל אחד אשר מקבל דבר במרמה – דינו מאסר 3 שנים,
ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות – דינו מאסר 5 שנים.
המקבל דבר בתחבולה או בניצול מכוון של טעות הזולת שאין בהם מרמה – דינו מאסר שנתיים.
מה נחשב קבלת דבר במרמה?
כאמור החוק מתייחס הן לדברים חומריים והן לדברים שאינם חומריים. החוק למעשה מגן על זכות בסיסית של אזרח, והיא הזכות לבחירה חופשית. החוק מניח שכאשר אדם מרומה, הזכות שלו לבחירה חופשית נפגעת מכיוון שלו היה יודע את מלוא העובדות ואת מלוא האמת בנוגע להתקשרות הספציפית הזו, לא היה בוחר לפעול ולתת למרמה את אותו "דבר". בכך שלא חשף בפניו את מלוא העובדות הנוגעות להחלטה שלו, פגע העבריין בזכותו של הקורבן לבחור באופן חופשי.
מכיוון שכך, על מנת שאירוע כלשהו יענה לקריטריונים שקבע החוק, יש להוכיח כי לא רק שנמנעה האמת מהקורבן, אלא גם שנעשתה בו פגיעה אמיתית, שהתבטאה ברכוש שיצא מידיו או נתינת דבר מה שלא היה נותן לו ידע את האמת.
מה יכול להיחשב מרמה?
על מנת לגבש השאה בעוון מרמה, ניתן להוכיח כי אותו אדם ביצע אחד משני סוגים של מרמה.
מרמה אקטיבית – טענת טענה תוך ידיעה שהיא אינה האמת, התחזות, או כל סוג של שקר שנועד על מנת להדיח את קורבן העבירה לתת את אותו "דבר".
מרמה פסיבית – הימנעות מחשיפת עובדות על מנת לקבל במרמה דבר מה. כך לדוגמא, חוזה שנחתם להעברת בעלות על בית, ובו אחד מהסעיפים קובע שהמקבלים את הנכס ישתמשו בו לצורך מסוים, לדוגמא משרדים של עמותה מסוימת. לאחר חתימת החוזה מקבלי הבית נחשפים למידע שמונע מהם להשתמש בבית לצרכים שנקבעו, לדוגמא פירוק העמותה. אם המקבלים לא הודיעו על כך לבעל הבית וקיבלו לידיהם את הנכס, הם למעשה קיבלו אותו במרמה, רק משום שלא חשפו את המידע הרלוונטי.
עבירת "תחבולה"
עבירת תחבולה היא עבירה כלכלית השייכת לקטגוריית המרמה. עבירה זו מתאפיינת במעילת כספים והונאה שלא מגיעים לכדי מרמה. משום שהיא פחותה בחומרתה, העונש הנקבע עליה בחוק קל יותר, והוא עומד על עד שנתיים מאסר.
איזה עורך דין דרוש לחשוד בעבירת מרמה?
על מנת לעסוק בעבירות מרמה, דרושות מעורך דין מומחיות רבות ומגוונות מתחומים שונים של המשפט. אותו עורך דין יצטרך להבין לעומק דיני חוזים ודיני תאגידים שונים, בנוסף לכך להכיר לעומק את המשפט הפלילי, לרבות דיני עונשין וייצוג של נאשמים בעבירות צווארון לבן.
עבירות מרמה הן פן פלילי שגם אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק עלולים להיות מואשמים בהן. משום כך על כל אדם כאשר הוא מזומן לחקירה או שימוע הנוגע לעבירות הונאה במשטרה או בפרקליטות להסתמך על שירותיו של עורך דין פלילי המתמחה בעבירות כלכליות, וכן ייצוג משפט פלילי ככלל, וייצוג בעבירות צווארון לבן (דוגמת קבלת דבר במרמה) – בפרט.
הכנה לחקירה
רק עורך דין צווארון לבן מהרקע הספציפי ובעל המומחיות הזו יוכל להכין את הלקוח לחקירה בצורה הטובה ביותר. קיימת משמעות רבה לשלבי החקירה הראשונים, והם אלה שיקבעו אם יפתח תיק פלילי בעניין או לא. משום כך, ההכנה לחקירה כזו היא קריטית במיוחד, והיא שתקבע את עתיד התיק.
